מאת: מיכל גלעד, פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן.
נפילות בגיל השלישי הן גורם סיכון מרכזי לאובדן עצמאות, אך ברוב המקרים הן ניתנות למניעה. במדריך זה נסקור את 5 גורמי הסיכון העיקריים – החל מירידה בכושר ובשיווי המשקל, דרך מכשולים בבית, ועד לגורם הסמוי והשכיח של דליפת שתן ודחיפות לילית – ונציג דרכים מעשיות להתמודדות ושמירה על איכות החיים.
נפילות הן אחת הבעיות השכיחות והמשמעותיות ביותר בגיל השלישי. למרות שרבים נוטים להתייחס אליהן כחלק בלתי נמנע מתהליך ההזדקנות, בפועל מדובר באירועים שניתן למנוע ברוב המקרים באמצעות זיהוי מוקדם של גורמי הסיכון ופעולה נכונה.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO, 2021) בין 28% ל-35% מהמבוגרים מעל גיל 65 נופלים לפחות פעם אחת בשנה, והשכיחות הזו עולה משמעותית לאחר גיל 70. מעבר לפציעות ולשברים, לנפילות יש מחיר נפשי כבד: מבוגרים רבים מפתחים פחד מתנועה (קינזיופוביה) בעקבות נפילה.
הפחד הזה מוביל לצמצום הפעילות, לאובדן מסת שריר ובסופו של דבר, דווקא להגברת הסיכון לנפילה הבאה. מאחר ונפילות הן הגורם השני בעולם למוות מתאונות, מניעה היא לא רק עניין של איכות חיים, אלא של הצלת חיים.
ברוב המקרים, נפילה לא נגרמת מסיבה אחת בודדת, אלא משילוב של מספר גורמים. ככל שמספר גורמי הסיכון אצל האדם עולה, כך מזנק הסיכון שלו ליפול.
5 דרכים מעשיות למניעת נפילות אצל מבוגרים:
ההתערבות כדי למנוע את הנפילה היא רב תחומית :tricco, 2017
1. בעקבות ההזדקנות יש ירידה בכושר הגופני, ירידה במסת השריר, האטה במהירות התגובה ופגיעה במערכת שיווי המשקל המהווים גורם משמעותי בסיכון לנפילה.
מה עושים? מחקרים כגון Stubbs et al., 2015 מוכיחים כי פעילות גופנית מותאמת היא הכלי היעיל ביותר למניעה. התוכנית צריכה להיות עקבית ולשלב:
-
תרגול שיווי משקל דינמי.
-
חיזוק שרירי הרגליים והליבה.
-
תרגול פונקציונלי (כמו קימה וישיבה מכיסא).
-
עבודה על מהירות תגובה ושינויי תנוחה כדי למנוע נפילה במקרה של מעידה קלה. (Pillar, 2024)
(Isabelle Meulenbroeks, 2024)
2. התאמת הסביבה הביתית
באופן בלתי מפתיע מרבית הנפילות מתרחשות דווקא בתוך הבית, הסביבה שאמורה להיות הבטוחה ביותר. מכשולים פיזיים, תאורה לקויה ומבנה לא מותאם הם מתכון לסכנה לנפילה.
מה עושים? מומלץ להיעזר באנשי מקצוע (מרפאים בעיסוק או פיזיותרפיסטים) כדי להתאים את הבית Meulenbroeks, 2024):)
-
הסרת שטיחים שאינם מקובעים לרצפה.
-
פינוי חוטי חשמל, חפצים ומכשולים ממסלולי ההליכה.
-
התקנת מאחזי יד יציבים במקלחת, בשירותים ובמדרגות.
-
הקפדה על נעילת נעליים סגורות ותומכות עם סוליה מונעת החלקה והימנעות מכפכפים.
3. גורם הסיכון הסמוי: דליפת שתן ודחיפות
גורם סיכון משמעותי שלעיתים קרובות ממעיטים בערכו הוא דליפת שתן, ובמיוחד כזו שקורית מתוך דחיפות. הצורך הפתאומי והעז להטיל שתן מייצר התנהגות שעלולה להגדיל סיכון לנפילה: קימה מהירה מהמיטה או מהכיסא, לעיתים קרובות בלי להתייצב קודם והרבה פעמים תוך וויתור על מקל או הליכון כדי להספיק להגיע במהירות לשירותים מעלה את הסיכון לנפילה ב-62%. Chiarelli et al., 2009; Moon, 2021))
מה כדאי לעשות?
-
פנייה לבירור רפואי, פיזיותרפיה של רצפת האגן, אימון שלפוחית השתן או טיפול תרופתי.
-
עד שמתחילים טיפול בפיזיותרפיה מומלץ להשתמש באמצעי ספיגה איכותיים. ברגע שהאדם יודע שהוא מוגן, הלחץ הפסיכולוגי פוחת. השקט הנפשי הזה מאפשר לקום בנחת, להדליק אור, להיעזר במקל או הליכון וללכת לשירותים בצורה בטוחה.
-
תאורה ייעודית: שיפור משמעותי של התאורה במסלול שבין המיטה לשירותים, למשל תאורת לילה מבוססת חיישן תנועה.
4. סקירת תרופות תקופתית
עם העלייה בגיל, הטיפול התרופתי הופך למורכב יותר. תרופות מסוימות (או שילובים ביניהן) עלולות לגרום לתופעות לוואי מסוכנות כמו ישנוניות, סחרחורת, או ירידה חדה בלחץ הדם בעת קימה (אורתוסטטיזם).
מומלץ לבצע סקירה תקופתית של כלל התרופות אצל הרופא המטפל, במיוחד לאחר נפילה או תחושת חוסר יציבות (Tricco et al., 2017)
5. מעקב ראייה ושמיעה
ירידה בחושים מקשה על הערכת מרחקים, זיהוי מכשולים בדרך ושמירה על מרכז הכובד.
מומלץ לבצע בדיקות ראייה ושמיעה תקופתיות ולהתאים עזרים במידת הצורך. הוכח מחקרית כי במקרים רבים פרוצדורה פשוטה יחסית כמו ניתוח קטרקט מהווה גורם שמפחית דרסטית את אחוז הנפילות.
לסיכום
נפילות הן אולי נפוצות, אך אפשר למנוע אותן. הגישה היעילה ביותר למניעה היא גישה משולבת, כזו שלוקחת בחשבון את מצבו הרפואי של האדם, את רמת התפקוד שלו ואת הסביבה שבה הוא חי.
בין אם מדובר בחיזוק השרירים, בטיפול מקיף בדליפת שתן או בהרמת השטיח מהסלון, כל שינוי קטן מפחית את הסיכוי לאירוע הבא. המטרה הסופית אינה רק מניעת הפציעה, אלא שמירה על הביטחון העצמי, על העצמאות ועל איכות החיים לאורך שנים.
תוכן הכתבה אינו מהווה תחליף להתייעצות עם הרופא.ה המטפל.ת ואין להסתמך עליו, ומומלץ להתייעץ עם הרופא.ה המטפל.ת.